Vayedaber

Meguilah

Daf 21a

הלכה: הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אָמַר רַב מַתָּנָה. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הֲוִינָן סָֽבִרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹסֵה וְרַבָּנִן. בִּשְׁמַע. דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת לֹא. מִן מַה דְרַב מַתָּנָה אָמַר. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא שְׁמַע הִיא שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵה. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו. שְׁמַע אָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר. 21a רַב חִסְדָּא אָמַר. לֵית כָּאן חֵרֵשׁ. בְּאַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִסְתַּבְּרָא יוֹדֶה רַב חִסְדָּא בִתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אֲתַא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יוֹסֵה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עַל כּוֹרְחָךְ אַתְּ אָמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵה. דְּתַנִּינָן חֲמִשְׁתֵּי קַדְמִייָתָא וְלָא תַנֵּיִנָתָהּ עִמָּהוֹן. אִם מִשֵּׁם שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. דְּתַנִּינָן חֲמִשְׁתֵּי אַחַרִייָתָא וְלָא תַנֵּיִנָתָהּ עִמָּהוֹן. הֲוֵי סוֹפָךְ מֵימַר. דְּרִבִּי יוֹסֵה הִיא.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר רב מתנה דר' יוסי היא. מתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא דס''ל בפ''ב דברכות הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו לא יצא. וגרסי' לה לכולה סוגיא בברכות שם בהלכה ד':

אמר ר' יוסי. הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש''ס חבירו של ר' יונה ולפעמים קורא אותו ר' יוסף בהאי ש''ס כדמשמע בכמה דוכתי:

הוינן סברין מימר. אי לאו דאוקי רב מתנה למתני' כר' יוסי דהתם היינו סוברין לומר דבמה פליגין ר' יוסי ורבנן בברכות שם בק''ש דוקא משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזנו ומר דריש לבכל לשון:

הא שאר כל המצות. דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסה ומודה הוא שא''צ להשמיע לאזניו אבל מן דרב מתנה אמר דמתני' דהכא ר' יוסי הוא א''כ הדא אמרה היא שמע היא שאר כל המצות לר' יוסי ואפי' בדיעבד לא יצא בחרש לדידיה וכדמפרש טעמא דכתיב והאזנת למצותיו:

רב חסדא אמר לית כאן חרש. פליג אדרש מתנה דמוקי למתני' כר' יוסי דבמתני' דקתני חרש לאו דוקא הוא והרי זה כלית תני הכא חרש לדינא אלא באשגרת לישן היא מתני' הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן נשנה ג''כ כאן אבל לדינא ס''ל המתני' כר' יהודה דבר פלוגתא דר' יוסי היא ואפשר אפי' לכתחלה כשר חרש. והכי מסיים לה בברכות שם מתני' לר' יהודה:

אמר ר' יוסה. אע''ג דפליג רב חסדא אדרב מתנה ולא מוקי לה למתני' דהכא כר' יוסי דברכות מסתברא היא דמודה הוא רב חסדא לרב מתנה במתני' דתרומות דכר' יוסי היא דתנינן שם בפ''ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה והאי מתני' כר' יוסי דאע''ג דר' יוסי א''ל גבי ק''ש דאפי' בדיעבד לא יצא שאני התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחלה הוא דלא יתרום אבל בדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן כי אתא ר' חנניה קאמר בשם רב חסדא דמתני' דתרומות כר' יוסי דברכות היא:

אמר ר' יוסי בר בון ע''כ הוא דאת אמר. דההיא מתני' כר' יוסי היא. וא''צ ראיה לזה דמגופה דהאי מתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה חש''ו וכו' ולא תנינתה להאי מתני' דחרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה דמתני' קדמייתא אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובחרש המדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא דהא תנינן התם לקמן חמשה אחרייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשכור וכו' ולא חנינתא למדבר ואינו שומע עמהן ואמאי:

הוי סופך מימר דר' יוסי היא. אלא על כרחך לומר דהאי מדבר ואינו שומע דר' יוסי היא. ובדיעבד מודה הוא דלא דמי לק''ש ואלו הוה תני לה עם הני חמשה אחרונים אתי למיטעי בסבריה דר' יהודה דה''א דלר' יהודה במדבר ואינו שומע נמי ס''ל דלכתחלה לא יתרום כמו באינך דחשיב התם האלם וכו' ובאמת לר' יהודה ס''ל דמדבר ואינו שומע אפילו לכתחלה נמי תורם הלכך תני לה להאי דינא דמדבר ואינו שומע באנפי נפשה וקמ''ל בהא דהאי דינא כר' יוסי אתיא ולכתחלה הוא דלא יתרום אבל בדיעבד אף לר' יוסי תרומתו תרומה כדאמרן ולר' יהודה אפי' לכתחלה הוא תורם:

רִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. קָטָן הָיִיתִי וּקְרִיתִיהָ לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד. אָֽמְרוּ לוֹ. קָטָן הָיִיתָ וְאֵין עֵידוּת לְקָטָן. אָמַר רִבִּי. מַעֲשֶׂה שֶׁקְרִיתִיהָ לִפְנֵי רִבִּי יוּדָה בִאוּשָׁה. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין זוּ רְאַייָה. הוּא שֶׁהוּא מַתִּיר. מִיכָּן וָהֵילַךְ נָהֲגוּ הָרַבִּים לִקְרוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בַּר קַפָּרָא אָמַר. צָרִיךְ לִקְרוֹתָהּ לִפְנֵי נָשִׁים וְלִפְנֵי קְטַנִּים שֶׁאַף אוֹתָם הָיוּ (בַמִּסְפֵּק) [בַּסָּפֵק]. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲבַד כֵּן. מְכַנֵּשׁ בָּנוֹי וּבְנֵי בֵייתֵיהּ וְקָרִי לָהּ קוֹמֵיהוֹן.

Traduction

– (109)En tête de ce est un passage traduit (Berakhot 2, 2).. R. Juda dit: étant enfant j’ai lu le rouleau d’Esther devant R. Tarfon à Lod. -De ce que tu étais enfant à ce moment, lui fut-il répliqué, tu ne peux rien attester, l’enfant n’étant pas admis à témoigner. Rav raconte avoir lu comme enfant devant R. Juda à Ousha; —ceci ne prouve rien, lui dit-on, car c’est précisément lui qui le permet. A partir de ce moment, la majorité des gens prit l’habitude de faire cette lecture à la synagogue. Bar-Kappara dit: il faut lire ce récit en présence des femmes et des enfants, pour qu’en raison du doute à leur égard leur devoir soit rempli. Aussi R. Josué b. Levi, au moment de lire le rouleau d'Esther, réunissait toute sa famille.

Pnei Moshe non traduit

מכאן ואילך. אחר שאירע שקרא הקטן נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת ושוב לא יניחו שיקרא הקטן לרבים:

היו בספק. הגזירה וכן היה ריב''ל נוהג לעשות כן:

אֵין קוֹרִין אֶת הַמְּגִילָּה עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה. דְּכְתִיב בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר סִבְּרוּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם.

Traduction

– ''On ne lira la Megila, est-il dit, qu’au 1er rayon du soleil'', car il est écrit (Est 9, l): au ''jour'' où les ennemis des Juifs ont pensé dominer sur eux (il faut donc un plein jour);

וְלֹא מוֹלִים. דִּכְתִיב וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ.

Traduction

''ni circoncira'', comme il est dit (Lv 12, 3): au 8e ''jour'' on circoncira la chair de son prépuce;

וְלֹא טוֹבְלִין. דִּכְתִיב וְהִזָּה וְטָבַל. מַה הַזָּייָה בַיּוֹם. אַף טְבִילָה בַיּוֹם. מְנַיִין שֶׁהַהַזָּיָה בַיּוֹם. דִּכְתִיב וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י. כָּל מְחוּייָבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בַּיּוֹם חוּץ מִן הַנִּידָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁאֵינָהּ טוֹבֶלֶת אֶלָּא בַלַּיְלָה. נִידָּה שֶׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ טוֹבֶלֶת בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. דְּרָשָׁהּ רִבִּי חִייָה בַּר בָּא לְצוֹרָאֵי. נִידָּה שְׁעִיבֵּר זְמַנָּהּ טוֹבֶלֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. תַּמָּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ עִיבֵּר זְמַנָּהּ לֹא. מִפְּנֵי חָמוֹתָהּ וּמִפְּנֵי כַלָּתָהּ. אִשָּׁה אַחַת מִשֶׁלְּבֵּית רַבּוֹתֵינוּ רָאוּ אוֹתָהּ טוֹבֶלֶת כְּדַרְכָּהּ בַּיּוֹם. נֹאמַר. מְעוֹבֶרֶת זְמַן הֲווָת.

Traduction

''on ne prendra pas de bain légal'', selon ces mots (Nb 19, 4): il fera l’aspersion et l’on se baignera; or, comme l’aspersion doit avoir lieu le jour, il en sera de même du bain. Et d’où sait-on que l’on doit asperger au jour? De ce qu’il est dit (ib. 19): le pur aspergera l’impur au 3e ''jour''.– (110)Suit un passage traduit (Shabat 2, 1)..

נִדָּה שֶׁנֶּאֶנְסָה וְטָֽבְלָה. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רַב. טְהוֹרָה לְבֵיתָהּ וּטְמֵיאָה לְטַהֲרוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. טְמֵיאָה בֵין לְבֵיתָהּ בֵּין לְטַהֲרוֹת. מַה טַעֲם. וְכוּבַּס שֵׁנִי֭ת וְטָהֵֽר. מַה הָרִאשׁוֹנָה לַדַּעַת אַף הַשְּׁנִייָה לַדַּעַת. מְנַיִין שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לַדַּעַת. וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ. לַדַּעַת. וַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִן מְקַדְּמִין לְעִיבּוּרָה. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מִצְוָה לְהַקְדִּים כְּדֵי לְזָרֵז בַּמִּצְוֹת.

Traduction

Meguilah

Daf 21b

משנה: כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר לְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵיבָרִים. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. וּשֶׁמִּצְווָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה׃

Traduction

Toute la nuit, il est permis de cueillir la gerbe d’omer (prémice de la moisson), ou faire fumer à l’autel les graisses et membres à brûler des offrandes. En règle générale, tout précepte à accomplir le jour pourra l’être toute la journée, et ce que l’on doit faire la nuit pourra être exécuté toute la nuit.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל הלילה כשר לקצירת העומר. שמצותו של עומר לקוצרו בלילה כדתנן בפ''י דמנחות וכל הלילה כשר לכך וכן להקטר חלבים ואברים של תמיד בין הערבים שנתותרו וכן מכל הקרבנות שנזרק דמן ביום והן עולות מקטירין חלבים ואיברין שלהן כל הלילה שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:

זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין שעל לחם הפנים וכר' יוסי בפי''א דמנחות דס''ל סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום ומה אני מקיים לפני ה' תמיד שלא יהא השולחן לילה בלא לחם אבל לרבנן טפחו של זה מסדר כנגד טפחו של מסלק:

ושמצותו בלילה כשר כל הלילה. לאתויי אכילת פסחים שכשר כל הלילה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:

משנה: 21b כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר וְלִנְטִילַת לוּלָב וְלִתְפִילַּת הַמּוּסָפִין וְלַמּוּסָפִין לְוִידּוּי פָרִים וּלְוִידּוּי מַעֲשֵׁר וּלְוִידּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים. לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה לִתְנוּפָה וּלְהַגָּשָׁה לִקְמִיצָה לְהַקְטָרָה לִמְלִיקָה לְקַבָּלָה לְהַזָּייָה וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה וּלְטַהֲרַת הַמְצוֹרָע׃

Traduction

Toute la journée est valable pour lire la Megila, ou le Hallel (psaumes spéciaux), ou pour sonner du Shofar, ou prendre le loulab, ou dire la prère de moussaf (additionnelle, des fêtes), ou offrir le sacrifice des victimes additionnelles, ou dire la confession qui accompagne les taureaux d’expiation, ou la confession en offrant la 2e dîme, ou celle du grand pardon, ou l’imposition des mains, ou l’égorgement, ou la présentation en agitant, ou l’apport simple, ou la prise d’une pincée de farine, ou l’encensement, ou l’action de tordre le cou (d’un oiseau), ou la réception (du sang d’une victime), ou l’aspersion, ou l’acte de faire boire une femme soupçonnée d’adultère, ou celui de briser la nuque d’une génisse (en cas d’assassinat), ou la purification d’un lépreux guéri.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל היום. משתנץ החמה כשר לקריאת המגילה וכו':

לוידוי פרים. פר כהן המשיח ופר העלם דבר של ציבור שמתודים עליהם חטאם שמביאין עליהן:

ולוידוי מעשר. בערתי הקדש מן הבית:

ולוידוי יוה''כ. דכפרה ביממא הוא דכתיב ביום הזה יכפר עליכם:

לסמיכה. דכתיב וסמך ושחט וכתיב ביום זבחכם:

לתנופה ולהגשה. עיקר התנופה בבעלים והכהן מניח ידו תחת יד הבעלים בשעת התנופה ומקבל הכהן ממנו ומגיש את המנחה לקרן מערבית דרומית של המזבח וקומץ. דכתיב בתנופה וביום הניפכם את העומר והגשה איתקוש לתנופה דכתיב והניף והקריב:

לקמיצה ולהקטרה. הקטרת קומץ קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים ואינה כשירה אלא ביום אבל הקטר לחלבים ואברים כשר כל הלילה כדתנן לקמן וכן למליקה לקבלה להדם במזרק ולהזייה הזיית דם פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות וזריקת דם על המזבח נמי בכלל הזייה וכולן ביום דכתיב ביום צוותו:

להשקיית סוטה. דיליף תורה תורה דכתיב בה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף כאן ביום:

ולעריפת העגלה. כפרה כתיב בה:

ולטהרת מצורע. דכתיב זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו:

הלכה: כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה. דִּכְתִיב בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם. לִקְרִיאַת הַהַלֵּל. דִּכְתִיב זֶה הַ֭יּוֹם עָשָׂה י֨י נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃ לִתְקִיעַת שׁוֹפָר. דִּכְתִיב י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ לִנְטִילַת לוּלָב דִּכְתִיב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֗וֹן. לִתְפִילַּת הַמּוּסָפִין וְלַמּוּסָפִין. דִּכְתִיב בְּי֨וֹם צַוֹּת֜וֹ אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וגו'.

Traduction

Toute la journée est valable pour lire la Megila, selon le verset (précité): au ''Jour'' où les ennemis des juifs espéraient les dominer; ou lire le Hallel,'' selon ces mots (Ps 118, 24): voici le ''jour'' que l’Eternel a fait; soyons joyeux et réjouissons-nous en lui; ''ou sonner du Shofar, selon le verset (Nb 29, l): ce sera pour vous un ''jour'' de retentissement; ''ou prendre le lulav'', comme il est dit (Lv 23, 40): vous prendrez pour vous au 1er ''jour'' ''ou réciter les prières additionnelles, ou offrir les sacrifices additionnels'', comme il est dit (Lv 7, 38): au ''jour'' où il ordonna aux enfants d’Israël;

Pnei Moshe non traduit

גמ' דכתיב ביום אשר שיברו וגו'. וסתמא אין זמן מלחמה אלא ביום גלוי לכל והוא משתנץ החמה. כל מחוייבי טבילות וכו'. גרסי' להא לעיל בפ' במה מדליקין בהלכה א' עד סוף הלכה וע''ש:

גמ' כל היום וכו'. דכתיב ביום אשר שיברו. כל היום:

ולמוספין וכו' לסמיכה וכו'. דכתיב ביום צותו וס''ל דכולהו ילפינן מהאי קרא דכתיב ביה להקריב וכולהו שייכי להקרבן:

לִסְמִיכָה לִשְׁחִיטָה לִתְנוּפָה לְהַגָּשָׁה לִקְמִיצָה לְהַקְטָרָה לִמְלִיקָה לְקַבָּלָה לְהַזָּייָה. דִּכְתִיב בְּי֨וֹם צַוֹּת֜וֹ אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל.

Traduction

enfin ''l’imposition des mains, l’égorgement, la présentation en agitant, l’apport simple, la prise d’une pincée de farine, l’encensement, l’action de tordre le cou (d’un oiseau), la réception du sang, l’aspersion'', toutes ces opérations ont lieu tout le jour, en vertu du même verset: au jour ou il ordonna aux enfants d’Israël.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source